אצל באבו

בשוליה של תל אביב הרועשת והעצבנית מנהל באבו בר שאורחיו הקבועים הם פועלים זרים - ברזילאים, גנאים, רומנים וניגרים. ערב אחד הוא מגלה בחצר האחורית של הבר אישה צעירה עירומה וחבולה. באבו, צעיר מתבודד השקוע בהזיות על עולמות רחוקים, לוקח את האישה לביתו ומוצא את עצמו אחראי לגורלה. הצעירה הפצועה גוררת את באבו מחיים של אלם והסתגרות לתוך עולמם של הפועלים הזרים, לתוך עולמם של הרואים והלא נראים, כמעט כמו באבו עצמו. אצל באבו הוא הרומן השביעי של שולמית לפיד. זהו סיפור על איש שמתחולל בקרבו מאבק בין השאיפה להתבדל מחברת בני אדם לבין המציאות הפולשת לחייו. השאלה המלווה את סיפורו של באבו היא, האם יכול היחיד להתקיים כיחידה סגורה כל עוד הוא מצוי בחברת בני אדם.